החלטה בתיק ת"א 2931-89

להכרעתי שתי בקשות, האחת בקשה לשומת הוצאות והאחרת בקשה למתן פסיקתא.

המדובר בתיק עתיק יומין שגלגוליו רבים ותחילתו בשנות השמונים המאוחרות של המאה הקודמת, ונראה כי קושי של המעורבים להפרד מהתיק הוא שעיכב את הצדדים מלסיים את התיק, הגם שנעשו נסיונות לעשות כך.

סקירה היסטורית קצרה

כדי להכריע בבקשות, ראיתי 'לסדר' את העובדות הרבות המלוות את גלגולי התיק ולפיכך חשוב לי לערוך סקירה זו.

המבקשת, חברה בפירוק, הגישה בשנת 1989, באישור בית משפט של פירוק, שלוש תביעות כספיות נגד המשיבים בעילה העיקרית של התניית שירות בשירות (ת.א. 2931/89, 2932/89, ו- 2933/89).

אישור בית המשפט של פירוק ניתן לאור התחייבות בעלי המניות הם ה"ה ציביאק, לשאת בכל הוצאות ניהול ההליכים.

הסכום הכולל של הסעד הכספי בתביעות היה כ- 38 מליון ש"ח; המבקשת עתרה לפטור אותה מתשלום האגרה, ולאחר דיונים משפטיים בנושא הפטור אוחדו שלוש התביעות והסעד הכספי בתביעות הועמד על סך של 14.8 מליון ש"ח. המבקשת קיבלה פטור מתשלום אגרה בגין התביעה נגד המשיב 3 (להלן: "בנק הפועלים") וממחצית האגרה בתביעות נגד המשיבים 1 ו- 2 (להלן: "בנק לאומי" ו "בנק דיסקונט" בהתאמה).

בטרם הוגשו התובענות הנזכרות הגיש בנק לאומי ביום 5.10.89 תביעה על סך 291,870 ש"ח (ת.א. 2315/89) (להלן: "התביעה הנוספת"), נגד בני הזוג דוד ז"ל ורחל ציביאק, ונגד בנם מכח ערבותם למבקשת.

 נגד בני הזוג דוד ז"ל ורחל ציביאק ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

התביעה הנוספת אוחדה אף היא עם שלוש התביעות דלעיל.

שמיעת הראיות החלה בספטמבר 1993 בפני כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל.

ביום 9.9.93 הושג הסדר דיוני בין המבקשת לבנק לאומי ולפיו "תתקבל התביעה כנגד הערב על פי גורלה של התביעה כנגד הבנק" (להלן: "ההסדר הדיוני").

בהמשך התנהלות התיק וזמן קצר לאחר שהחלה חקירת המומחה שנתן חוות דעת חשבונאית מטעם המבקשת, מר יוסף פולק, הוא חלה ונפטר,  והדיונים בתובענה הופסקו.

בדצמבר 1995 הגישה המבקשת חוות דעת חשבונאית חדשה על ידי חברת "שגיא" והדיונים חודשו במרץ 1996.

ביום 28.4.98 ניתן פסק דין חלקי בכל התובענות, לרבות בתביעה הנוספת.

בפסק דין קבעה כבוד השופטת הד"ר פלפל החלטות עקרוניות בלבד, והטילה על הצדדים להגיש תחשיבים חשבונאיים שיכמתו את הקביעות שנפסקו בפסק הדין (להלן: "פסק הדין החלקי").

ביום 17.9.98, לאחר הגשת התחשיבים, ניתן פסק הדין המשלים (להלן: "פסק הדין המשלים").

על פסק הדין (החלקי והמשלים) הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון על ידי כל הצדדים; כל הערעורים אוחדו (ע"א 7085/98).

ביום 18.9.02 דחה בית המשפט העליון את מרבית הטענות בערעורים למעט שני עניינים, האחד - שיעור הריבית בה יש לזכות את יתרת הזכות שנוצרה עקב שחזור החשבון (חשבון המבקשת לאחר שנערכו בו השינויים שנפסקו בפסק הדין) והשני - מועד הפסקת השחזור.